"כאשר עבדיי שואלים אותך אודותיי, אני אכן קרוב (אליהם), אני מקשיב לתפילתו של כל עותר כאשר יקרא אליי. הנח להם גם להאזין לקריאתי ולהאמין בי, כדי שילכו בדרך הנכונה."  Holy Koran2:186

זקר (Zekr) פירושו לזכור את אלוהים, וכפי שמתאר פרופסור אנג'ה (Angha), זקר הנו הצעד הראשון בדרך לאהבה, שכן כאשר אנו אוהבים מישהו, אנו אוהבים לחזור על שם האהוב, ואנו תמיד חושבים עליהם וזוכרים אותם.1 בסופיוּת, הקריאה בשם האלוהים מאחדת את הגוף, הלשון, הלב והנפש בהרמוניה מושלמת כאשר מכריזים את ההצהרה האחת.

חשוב להבין כי חזרה מילולית על מילה, אפילו על שמו של האלוהים, אינה יכולה להביא למודעות כלפי הידיעה. על זקר, או זיכרון, להתחיל בלב ולהתפשט אל שאר קיומנו.

כאשר מזמרים, צריך לעצום את שתי העיניים תוך הזזה איטית של פלג הגוף העליון מצד לצד. התנועה הנכונה הנה משמאל לימין ומימין לשמאל. באותו הזמן, צריך גם לטפוח בעדינות על הברכיים עם אמצע כף היד, שכן הברך הנה אחד ממרכזי האנרגיה החשובים של הגוף. חשוב לזכור כי תכלית התנועה והנעת פלג הגוף העליון הנה ליצור סימן אינסוף שמרכזו הלב.

כאשר העיניים מביטות בלב, השפתיים משננות את שמו של האהוב והאוזניים אינן שומעות דבר פרט לשמו של האהוב, אנו נזכרים שוב ושוב בשלבי הקיום השונים. החושים, התנועה הפיזית, המילים, התחושה הרוחנית, החיבור השכלי, כמו גם טפיחות כף היד על הברכיים, מקיימים את התזכורת המאוחדת לזיכרון זה.

1.M.T.O. (1997). A Sufi Celebration, The Blossoming of an Era. M.T.O. Shahmaghsoudi, California State University, Sacramento. p.7.